המהפכה במצרים: אם אין חירות לנשים - אין חירות

בהמשך לרשומה הקודמת שלי על המהפכה במצרים והתקווה לדמקורטיה ערבית ראשונה, אני מביא כאן מבט נוסף, פסימי יותר, על הנעשה במצרים שלאחר המהפכה. מאמר זה, של ג'ף ג'ייקובי הופיע בבוסטון גלוב לפני מספר ימים. להלן התרגום:

אולי הדבר המתועב ביותר בהתקפה המינית בכיכר תחריר על כתבת רשת CBS , לאורה לוגאן, היה שעבור אלו המכירים את מצרים, הדבר לא היה מזעזע כלל.

"מדוע הטרדה מינית כל כך נפוצה במצרים?" הייתה הכותרת של כתבתה של מארי רוג'רס בסי-אן. אן. בנובמבר שעבר. רוג'רס, מפיקה וצלמת וותיקה שחיה במצרים משנת 1994, דיווחה שהחוויה של הטרדה מינית ציבורית הינה משותפת לכל המעמדות במצרים."צעירה או זקנה, זרה או מצרית, ענייה, מהמעמד בינוני או עשירה, זה לא משנה," היא כותבת. "לבושה בחיג'אב, ניקאב או בלבוש מערבי- גם לא משנה. אם את אישה ואת גרה בקהיר - רוב הסיכויים שהטרידו אותך מינית. זה קורה ברחובות, באוטובוסים, בעבודה, בבתי הספר ואפילו במשרד של הרופא." רוג'רס גילתה את המציאות המכוערת הזו מיד אחרי שהגיעה אל המדינה. אז, כאשר היא חזרה מהעבודה, אדם זר "הושיט את ידו ותפס את השדיים שלי כבדרך אגב." לאחר שחוותה הטרדה מסוג זה שוב ושוב רוג'רס הפסיקה ללכת ברגל אל העבודה וחזרה.

בחלק זה של העולם, שהיחס שלו כלפי נשים הוא מביש, מצרים ידועה לשמצה במיוחד. בהתאם לסקר שנערך בשנת 2008 במרכז המצרי לזכויות האישה, 83% מהנשים המצריות ו-98% מהנשים הזרות דיווחו על כך שחוו צורה כלשהי של הטרדה מינית ציבורית. יותר ממחצית הנשים המצריות דיווחו על הטרדה מינית פעם ביום. ובניגוד לאמונה המקובלת, מרבית הקרבנות לובשות לבוש מוסלמי צנוע.

לא כל ההטרדות הן פיזיות. מעבר לתפיסת חלקי הגוף של נשים, בגדיהן וחשיפת איבר המין הזכרי, ההטרדות כוללות נעיצות מבט בוטות, קריאות גנאי מיניות ומעקב.

רשת סי.בי.אס דיווחה שב-11 לפברואר, היום בו מובארק התפטר, לוגאן נפרדה מצוות התכנית "60 דקות" ומצאה עצמה "מוקפת גורמים מסוכנים תוך כדי החגיגות...אספסוף של יותר ממאתיים איש משולהבים". בהתקפה שארכה מעל לעשרים דקות היא סבלה "התקפה מינית והכאה ברוטאלית וממושכת", לדברי הרשת. בסופו של דבר היא ניצלה בידי קבוצה של נשים וחיילים מצריים. למחרת לוגאן הוטסה לארה"ב ואושפזה למספר ימים.

אם זו הדרך שבה גברים מצריים מתייחסים לנשים בפרהסיה, ברגע של חגיגה לאומית ותשומת לב בינלאומית, מי יודע מה הם עושים לנשים בנסיבות פרטיות, או כשהם מתוסכלים או כועסים? נתונים שנאספו ע"י הסוכנות המרכזית לגיוס הציבור ולסטטיסטיקה מצביעים על כך שמחצית מהנשים הנשואות חוות אלימות במצרים, לרוב מידי בעליהן. מחקר אחר, שצוטט ע"י דוח ההתפתחות האנושית הערבי של שנת 2009 מעריך כי 35% מהנשים הנשואות במצרים הותקפו פיזית – אך הדו"ח מזהיר שאלימות נגד נשים הינה תופעה הסובלת מתת-דיווח חמור בעולם הערבי כיון ש"הנושא נחשב לטאבו", ונשים שמגישות תלונות בעניינים אלו נחשבות לנושאות קלון.

"אלימות מינית איננה דבר חריג במצרים", כותב יוסף מייטון, עורך "בקיה מצר", ספק אינטרנטי של עיתונות מצרית עצמאית, "ויש לתופעה היסטוריה בעלת שורשים עמוקים". הנושא עלה לרגע על סדר היום הציבורי בשנת 2006 כאשר אספסוף של גברים ונוער השתולל בבית קולנוע בקהיר, כשהוא תופס וקורע כל אישה שנקרתה בדרך. אך "לאחר כמה שבועות של דיון סוער", אומר מייטון, " השתיקה וההכחשה הרגילים שבו."

ההתקוממות המצרית עוררה רטוריקה נלהבת אודות חופש, רפורמה והתחלה חדשה למצרים. אך ההתקפה המחליאה על לוגאן מזכירה לנו שהאכזריות והשחיתות של מצרים אינן קשורות כלל למובארק ומשטרו. אף אומה או תרבות המשעבדים את מחצית האוכלוסייה כפי שנעשה במצרים ובחלק ניכר מהעולם הערבי אינן יכולות לשאוף לגדולה.

במכתב מפורסם שנכתב במהלך המהפכה האמריקאית בשנת 1776, אביגיל אדאמס, אשתו של ג'ון אדאמס, התחננה בפני בעלה: "זכור את הנשים. היה אדיב אליהן יותר מאבותיך...בחל במנהגים המתועבים שנהגו בנו כאל עבדים של בני מינך". זו הייתה עצה משכנעת עבור ארה"ב במאה השמונה עשרה. עבור מצרים של המאה ה-21, ועבור המזרח התיכון בכלל, עצה זו היא חיונית.

אם אין חירות לנשים – אין חירות כלל.

יואב תרגומים מציע שירותי תרגום, עריכה ותמצות בשפות אנגלית ועברית עבור חוקרים וסטודנטים לתארים מתקדמים, אנשי עסקים ואנשים פרטיים. לפרטים נוספים אודות השירותים שאני מציע, אנא פנו לאתר של יואב תרגומים.

עדכון חדשות הגירה פברואר 2011: גדר נגד מהגרים ביוון וישראל, איטליה מחזירה מהגרים ללוב

 המהפכה בתוניס והמשבר באיטליה

מזה שנים שהאי הסיציליאני "למפדוזה" מהווה תחנת מעבר ראשונה של מהגרים מאפריקה לאיטליה. לאחרונה, כ-1600 מהגרים מתוניס הגיעו לחופי האי ויצרו "משבר הומאניטארי". זאת לדברי שר הפנים האיטלקי, שהביע חשש שחלק מהמהגרים הם מחבלים ששוחררו מבתי הכלא בתוניס במהלך המהומות נגד המשטר, ועתה עושים דרכם לאירופה.

בשנת 2008 איטליה חתמה הסכם עם לוב להסגרת מהגרים. על פי ההסכם, איטליה מעבירה מהגרים ללוב ללא בדיקת המעמד שלהם, כלומר מבלי לבחון האם יש להם זכות למקלט מדיני, כפי שמתחייב מאמנת האו"ם. מנהל סוכנות הפליטים של האו"ם גינה את הנוהג הזה ואמר שהוא מפר את זכויות האדם של המהגרים הנמלטים מדיכוי ותנאי מלחמה בארצותיהם. מאז חתימת ההסכם עם לוב מספר המהגרים המגיעים לחופי איטליה בסירות ירד מ 36 אלף בשנת 2008 ל-9500 בשנת 2009 ורק 4300 בשנת 2010.

(מקור: http://www.belfasttelegraph.co.uk/news/world-news/italy-facing-refugees-crisis-15081388.html

יוון בונה גדר נגד מהגרים

כבר סקרנו את הבעיות הכלכליות החמורות של יוון. עתה המדינה המזרח-תיכונית הכושלת והקטנה, המונה כ-11 מיליון תושבים, רובם נוצרים אורתודוקסים (זוהי הדת הרשמית של יוון) מתמודדת עם משבר נוסף: אלפי מהגרים החוצים את הגבול בין יוון לטורקיה בדרכם לאירופה.

הגבול בין יוון לטורקיה הוא שער כניסה פופולארי בקרב מהגרים מאסיה המבקשים להגיע אל מדינות האיחוד האירופי – כשמונים אחוז מהמהגרים הלא-חוקיים באירופה מגיעים דרך גבול זה. כרגע ההערכה היא ששוהים ביוון שלוש מאות אלף מהגרים לא חוקיים, חלקם במחנות מעצר המלאים עד אפס מקום. התנאים במחנות המעצר ביוון ומדיניותה של יוון בנושא הענקת מקלט מדיני למהגרים זכו לביקורת קשה מצד ארגוני זכויות אדם.

בינואר השנה נמסר שיוון מתכוונת להקים גדר באורך כמאתיים קילומטר כדי למנוע הסתננות של מהגרים דרך הגבול עם טורקיה. הצעד נובע ככל הנראה גם מלחץ ציבורי שמקורו במצב הכלכלי הקשה במדינה והתחושה שהמהגרים מתחרים עם היוונים על מקומות עבודה מעטים מאד. השר להגנת האזרחים,  קריסטוס פפוטסיס אמר, "יוון הגיעה לגבול היכולת שלה לקלוט מהגרים נוספים. אנחנו לא יכולים לספוג יותר".
(מקור   http://www.dw-world.de/dw/article/0,,14747138,00.html)

ישראל בונה גדר בנגב

בישראל, הג'רוזלם פוסט דיווח לאחרונה על בניית גדר למניעת הסתננות של מהגרים ומחבלים מסיני, נושא שנעשה דחוף יותר לאור האירועים האחרונים במצרים והחשש מעליית משטר מוסלמי קיצוני. אורך הגדר שנבנית הוא  200 ק"מ, ובנייתה תסתיים בשנת 2012. נמסר שכבר עתה כמות המסתננים ירדה ביותר מחצי: מאלף מסתננים לחודש לכ-  400, ככל הנראה בשל הנוכחות המסיבית של עובדים וחיילים רבים לאורך הגבול וגם, אולי, בשל הכרזת הממשלה שהיא מתכוונת להקים מחנה מעצר למסתננים.

בדו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת נמסר שנכון לדצמבר 2010 היו בישראל 31,841 מהגרים שחצו את הגבול עם מצרים באופן לא חוקי, מתוכם 70% מאריתריאה ו-20% מסודן. היתר הם ממדינות שונות מאפריקה אך גם מסין, טורקיה ואוקראינה. לפי דו"ח זה ישנם בישראל מאה אלף עובדים זרים לא חוקיים.

(מקור      http://www.jpost.com/NationalNews/Article.aspx?id=207350)

השורה התחתונה של יואב: בעיות של הגירה וזהות ממשיכות להעסיק את העולם המערבי המפותח. גם בארה"ב מתקיים דיון נרחב וארוך שנים בנושא זה, וגם שם החלו לבנות גדר בגבול עם מקסיקו. מבחינתי היה מעניין לקרוא על כך שאיטליה מפרה את החוק הבינלאומי בנושא זכויות פליטים, אם כי , למען האמת, לא ברור לי עד כמה אמנת האו"ם בנושא זה מחייבת את המדינות החתומות עליה (מי שמעוניין להתעמק בנושא מוזמן לקרוא מאמר מעורר מחשבה העוקב אחר השינויים בהגדרת הפליטים ובטיפול בהם לאורך השנים. המאמר, מאת איתמר מן, בכתב העת האלקטרוני "מפתח").

יוון בונה גדר, אך לא ברור מה המשמעות של הצעד הזה עבור מדינה שהיא חצי אי ויש לה גבול ימי באורך כולל של אלפי קילומטרים. מן הסתם, המהגרים ימשיכו להגיע מטורקיה אל יוון בספינות, כפי שהם נהגו לעשות עד עתה בספרד ואיטליה. יוון היא מקרה מעניין מאחר שהיא מדינה קטנה מאד עם משאבים מדולדלים ובעלת זהות לאומית-דתית חזקה מאד, כלומר היא דומה לישראל (אם כי ביוון אין שום מיעוט אתני/לאומי/דתי משמעותי). בשתי המדינות הלחץ הכלכלי על שכבות רחבות של האוכלוסייה מסב את תשומת הלב אל מהגרים חסרי מעמד, המתחרים עם המקומיים בשוק עבודה מצומצם ותחרותי מאד. השאלה כאן היא האם "עניי עירך קודמים", או שמדינות צריכות להקצות משאבים לכל מי שמצליח להסתנן אליהן, מתוקף זכות אנושית בסיסית למחסה וכלכלה? למי יש יותר זכויות במצב של משאבים מוגבלים? נראה שהציבור במדינות המערב וגם בישראל  נע בין שני הקטבים הללו, כשהתנודה ביניהם תלויה במצב הכלכלי והביטחוני בכל מדינה ובמידה בה הציבור חש שהמהגרים משתלבים בחברה הקולטת אותם.

יואב תרגומים מציע שירותי תרגום, עריכה ותמצות בשפות אנגלית ועברית עבור חוקרים וסטודנטים לתארים מתקדמים, אנשי עסקים ואנשים פרטיים. לפרטים נוספים אודות השירותים שאני מציע, אנא פנו לאתר של יואב תרגומים.

מצרים לקראת דמוקרטיה או דיקטטורה איסלאמית?

במאמר קצר בכתב העת האמריקאי "האינטרס הלאומי", ההיסטוריון הישראלי בני מוריס טוען שהסיכוי לדמוקרטיה במצרים הוא מצומצם מאד. הוא מסב את תשומת הלב לכך שמטעמי נוחות התקשורת הרבתה לראיין מצרים משכילים דוברי אנגלית, אשר הביעו תקווה ורצון לדמוקרטיה במצרים. אך בפועל, מוריס מזכיר לנו, מרבית תושבי מצרים אינם דוברי אנגלית ליברליים התומכים בזכויות אדם, והסיכוי שהקריאות לדמוקרטיה יתחלפו בקריאות "מוות לישראל וארה"ב", שנשמעו גם הן בשולי ההפגנות הוא גדול מאד, בנסיבות שנוצרו. בני מוריס טוען שהתקשורת המערבית הציגה תמונה מאד לא ייצוגית של המצרים ולכן הוא שואל: מה המצרים באמת רוצים?

זו שאלה שעניינה גם אותי – עד כמה ההפגנות למען הדמוקרטיה מייצגות את האוכלוסייה המצרית? אחרי הכל, מצרים מונה  80 מיליון נפשות, רובן חיות על תקציב של שני דולר ליום, שמחציתם מושקעים באוכל. שליש מהמצרים כלל אינם יודעים קרוא וכתוב, ו- 45% מהנשים אנאלפביתיות ( לפי כתבה זו, באנגלית) . על פניו נראה שאין במצרים תשתית אנושית ותרבותית מתאימה למשטר דמוקרטי. דוגמא מצוינת לאווירה השוררת במצרים היא היחס של החברה המצרית כלפי הקופטים. לאחרונה עבדתי על תזה שעסקה בנושא זה, ומתברר שהיחס לו זוכים הקופטים במצרים לאורך השנים, בפרט מאז היווסדות האחים המוסלמים (1928), מזכיר מאד את היחס כלפי היהודים באירופה בימי הביניים – דיכוי, אפליה, הדרה כמעט מוחלטת מהחיים הציבוריים לצד התקפות קטלניות ורצח ושוד מטעם השלטונות וכן מטעם קבוצות שונות.

בכל מקרה, שאלנו – ואכן ישנה תשובה. ד"ר דיוויד פולאק, ממכון וושינגטון לחקר המזרח הקרוב,  ערך סקר טלפוני ופלאפוני (הסקר המלא באנגלית ניתן להורדה כאן) בקרב מדגם מייצג של 350 תושבי קהיר ואלכסנדריה. הסקר נערך בין ה 5 – 8 לפברואר, עם טעות דגימה של 6%. הממצאים העיקריים של סקר זה מפתיעים למדי:

1 – רק 15% מהמצרים הביעו שביעות רצון מהאחים המוסלמים, ורק 1% מהמצרים היו מצביעים בעד נשיא מטעם האחים המוסלמים. רק 12% מהמצרים טענו שהחלת השריעה היא בראש סדר העדיפויות שלהם. לפי דברי המרואיינים, הסיבות למרד הם מצוקה כלכלית, שחיתות ואבטלה.

2 -  שליש מהנשאלים תמכו בהסכם השלום עם ישראל, 27% התנגדו והיתר אמרו "לא יודעים". רק 18% מהמצרים הביעו שביעות רצון מהחמאס או איראן. רק 5% אמרו שהמרד התרחש בגלל שהממשלה הייתה יותר מדי פרו-ישראלית.

3 -  36% טענו שמצרים צריכה לשמור על יחסים טובים עם ארה"ב, לעומת 27% שהיו נגד. מעל למחצית המרואיינים הביעו חוסר שביעות רצון מהדרך בה ארה"ב ניהלה את המשבר ואמרו שאין להם כלל אמון בארה"ב.

השורה התחתונה של יואב: התקשורת כהרגלה התמקדה בסיפור החיצוני, המרתק והסוחף מאד, אך סיפקה מעט מאד מידע מבוסס. הסקר הזה הוא בשבילי הפעם הראשונה שאני רואה נתונים המייצגים, במידה כלשהי, את דעת הקהל המצרית, ולהפתעתי הם מעודדים מאד.

בעיני העיסקה ארוכת השנים שנערכה  בין המערב לדיקטטורים הערביים על רקע המלחמה הקרה הייתה עיסקה נואלת, ואני שמח שהיא מתחילה להתפרק. אני מקווה בכל לב שמצרים תהפוך עם הזמן למדינה הערבית המוסלמית הראשונה הזוכה בדמוקרטיה – אז באמת יהיה כאן "מזרח תיכון חדש"!

יואב תרגומים מציע שירותי תרגום, עריכה ותמצות בשפות אנגלית ועברית עבור חוקרים וסטודנטים לתארים מתקדמים, אנשי עסקים ואנשים פרטיים. לפרטים נוספים אודות השירותים שאני מציע, אנא פנו לאתר של יואב תרגומים.